כתיבה, עריכה והפקה

דבי אופקים

"להמריא עם החיים" / מוטי דבי

"דבּי אופקים", 227 עמ', 2021 "לא ייאמן. אף-על-פי שזה בדיוק מה שביקשתי, הייתי המום.הִנְנִי מוטי דבי, הֶעָנִי מִמַּעַשׂ, מתעתד לאכול צהריים עם ראש הממשלה." העובדה שנולד להורים שעלו ארצה מעירק בשנות העשרים, גרמה לו להבין, מהו חזון ואיך צופים את פני העתיד. העובדה שהיה ילד תשיעי במשפחה בת עשרה ילדים, לימדה אותו לעמוד על שלו […]

Read More →

"וְעֵת לְכָל חֵפֶץ" / מירי דֶּבִּי (קריצלר)

"דֶּבִּי אופקים", 224 עמ', 2022 כל חפץ שאפשר לגעת בו ולמשש, לראות, להריח ובכלל לדבֵּר עליו – הוא אנחנו. האסופה שכינסה וערכה ד"ר מירי דֶּבּי (קריצלר) בעיצובו של אוהד חדד, מביאה טעימות של חפצים שליוו אותנו במסלול חיינו – בבית ומחוצה לו, בילדות או בבחרות ובזקנה. מרביתם ירדו מהמדפים וגם בשפת הדיבור אינם קיימים, אבל אנו […]

Read More →

"קול ליבי" / יעלה זוילי

"דֶּבִּי אופקים", 89 עמ', 2020 מֵאֲדָמָה יְבֵשָׁה / חוֹלִית / כּוֹאֶבֶת חַסְרַת אִפְיוּן אוֹ תְּכוּנָה / חַסְרַת צֶבַע אֵיזֶה פֶּלֶא כִּי יוֹצְאִים וְנוֹצָרִים / פֵּרוֹת מְתוּקִים / יְרָקוֹת עֲסִיסִיִּים אִם הָאֲדָמָה מְשׁוּלָה לְמַשְׁבֵּרִי / וְהַצְּמָחִים מְשׁוּלִים לְאָשְׁרִי הַכֹּל אֶפְשָׁרִי יעלה זוילי – בת נוער עם חלומות גדולים, עובדת בחקלאות ואקטביסטית חברתית. אוהבת מילים, כותבת שירים ומבצעת […]

Read More →

"מאוריצ'יו" / משה קאופמן

"דֶּבִּי אופקים", 278 עמ', 2020 "אלה שלא לומדים מהעבר – נידונים לחיות אותו מחדש." ג'ורג' סנטיְנה מאוריצ'יו, ילד יהודי בן אחת עשרה וחצי ממשפחה מהמעמד הבינוני, מאוד לא עצמאי, קצת מפונק, המתעניין באיסוף בולים, בטבע, בבעלי חיים ובמיוחד כלבים – נזרק פתאום לתוך השואה, שהגיעה לעיר הולדתו יאסי (יאש) שבצפון מזרח רומניה ב-29 ביוני 1941. בדרך […]

Read More →

(Sol's song" \ Gaya Katzen (nee Rechniz"

Debbi 0fakim, 89 pg., 2016   The journey took three weeks. I had no idea what lay ahead. I was young and innocent – all of 19 years old – a young woman who’d grown up in a farming village in a developing country. What did I know of the world? But I had no qualms, because […]

Read More →

"מפתח סול" / גיה קצין (לבית רכניץ)

"דֶּבִּי אופקים", 80 עמ', 2016   "יצאנו להפלגה. השיִט ארך שלושה שבועות ארוכים. לא ידעתי לקראת מה אני נוסעת. הייתי בחורה צעירה ותמימה, בת תשע עשרה בלבד, שגדלה בכפר קטנטן במדינה צעירה. מה לי ולעולם הגדול? אבל לא חששתי, משום שהייתי עם סול. אהבתי אותו ובטחתי בו. נשאתי אליו עיניים. עבורי הוא היה איש העולם הגדול…" […]

Read More →

"הוא הגיבור שלי" / רודי בומגרד

"דֶּבִּי אופקים", 123 עמ', 2019 "אכן, המסע הזה חישל אותי," הוסיפה לאה. "האם אדע ימים טובים?" הביעה לאה את כמיהתה, "האם אצליח להגשים את החלום שלי ואוכל להעניק לילדיי חיים טובים יותר?" לאה שנולדה בסוף המאה ה-19 נמלטה עם בן זוגה מהפרעות שהתחוללו במזרח אירופה. לאחר שנישאו והיא בחודשי היריונה האחרונים, עלתה עם בעלה לרכבת במטרה […]

Read More →

"בִּשְׂדֵה כּוֹבֵס" / מירי דֶּבִּי (קריצלר)

"דֶּבִּי אופקים", 200 עמ', 2018 כביסה היא בית הכביסה היא ההשתקפות של חיינו. זהו שדה הכובס שלנו!    האסופה "בִּשְׂדֵה כּוֹבֵס" שכינסה וערכה ד"ר מירי דֶּבִּי (קריצלר),  משקפת את החיים שלנו בישראל לאורך 70 שנות קיומה. הרי הכביסה היא המראָה האמִתית שלנו – כשהיא תלויה בסדר מופתי או ברישול, על החבלים או על המעקה, במרפסת או […]

Read More →

שִׂימָהּ בְּפִיהֶם / רחל סֵליג (ווייס)

"דֶּבִּי אופקים", 188 עמ', 2014 היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד (תלמוד בבלי סוטה יז ע"א). מצד אחד, סימה רחוקה כל כך, רחוקה מִנִּי ים; מצד אחר, הזיכרונות הפועמים, שהיא שזורה בהם כל כך, ודמותה הניצבת לפני האנשים, הם הגורמים […]

Read More →

"יְהִי חֶלְקְךָ עִמָּנוּ" / יפה טיכו

"דבי אופקים", 118 עמ', 2012 אין לנו יותר שיחות בוקר. ובכל זאת אני מנסה לספר לך, באמצעות הזיכרון של אותן שיחות מיוחדות שלנו, את שגרת יומי. באותו הבוקר של יום שישי, לא קיימת את מצוות הבוקר שלך. כשקמתי מבועתת בעשר דקות לפני השעה שבע התריס היה מוגף. עדיין שמור בי הזיכרון ובקרבי ההרגשה של סופה […]

Read More →