"מסיכון לסיכוי" – חוויה לימודית חדשה / ראובן בוסקילה
"דבי אופקים", 240 עמ', 2017 נוער בסיכון – כל אחד יכול המציאות בה גדלים ילדים בסיכון גורמת להם לצבירת כעסים משעת לידתם. כעסים אלו מצטברים עם השנים, ולהם השלכות רבות בהתפתחותו של הילד. ילדים בסיכון הם מומחים בהסוואת קשייהם. בכל משפחה, וגם בנורמטיבית ביותר, אחד מהילדים יכול להיות מוגדר כילד בסיכון. ראובן בוסקילה, מחברו […]
"בדרך מדינה" / ד"ר מדינה ידווב
"דבי אופקים", 148 עמ', 2017 מסקנות הוועדה קבעו כי הפתרון היחיד לסכסוך הוא חלוקת הארץ לשתי מדינות. הערבים דחו את מסקנות הוועדה מכול וכול. לעומת זאת, בקרב היהודים שררה שמחה גדולה. כעבור כמה שעות, אור לשמונה ביולי 1937, נולדה במזל טוב בת ראשונה לזויה ואברהם ביילין. עזריאל, שעמד ליד מיטת בתו, התרגש עד דמעות. "היא […]
"מהרש'לה לצביקה" – מן האפר קם אדם וחי / יהודית ירדן
"דבי אופקים", 88 עמ', 2014 "הרש'לה סיים את מנת הלחם שלו כבר לפני יומיים ופרט למרק, כך קראו למי השופכין החמים שניתנו להם, לא בא דבר אל פיו. עיניו התמקדו בלחמים החומים והקשים, שנראו מבעד לברזנט המופשל. הוא תכנן את צעדיו, עקב במבטו אחר השומר. כשהיה הלה בצדהּ השני של המשאית, קפץ בזריזות של חתול, […]
"אלעזר ויהודית – הסיפור שלנו" / יהודית ברק
"דבי אופקים", 122 עמ', 2017 דרכם של שני אנשים צעירים מינקות בגולה דרך ילדות בארץ ישראל, קריירה והקמת משפחה ולבסוף פרידה עצובה. יהודית ואלעזר אמנם נפגשו רק בתום לימודיהם בתיכון, אך ההיסטוריה המשותפת שלהם החלה הרבה קודם: שניהם נולדו במזרח אירופה להורים ציוניים שחלמו על עלייה ארצה, והגשימו את החלום. שניהם היו רכים בשנים […]
"מִי בַּשַּׁעַר" / גיא זוִילי
"דבי אופקים", 87 עמ', 2014 מִי בַּשַּׁעַר פּוֹסֵעַ מִפְתַּן צֵל עַצְמוֹ. שִׁכְרוֹן פִּרְחֵי הַבַּר קוֹלוֹת בֵּיתִי. וְעוֹד צְבָעִים. "מִי בַּשַׁעַר" – שיח עצמי אינטימי, המאפשר הצצה אל השערים המבקשים להתגלות במפגש בין דמות למהות. זהו ספרו השני של גיא זוִילי, שבדרכו הייחודית פותח חלון אל נשמת הקולות המדברים בפנימיות.
"קמיליון – הזיקית" / פרידריך שילר
דבי אופקים", 258 עמ', 2017 ואז, כאשר יושב הראש הודיע על סיום החקירה, הניח חייל את מכתביי ואת מגפי האופנוע שאשתי קנתה לי על השולחן. הכול התנהל במהירות. החיילים הפילו אותי על הרצפה, דרכו עליי והיכו אותי עד לאבדן הכרתי. כשהתעוררתי, הייתי רטוב לחלוטין. כדי להחזיר אותי להכרתי שפכו עליי דלי מים קרים. הושיבו […]
(The Tree Lover" \ Pinhas Oren (Weiss"
In the year 1951 I also changed my name from Weiss to Oren. The change was done at the request of Prime Minister David Ben Gurion, who asked state employees to change their names into Hebrew ones. Yael picked the name Oren, which suited my work and her father's work at foresters. Also, the color of the pine is white, "weiss" in German. And so I turned from Pinhas Weiss to Pinhas Oren
"תַּחַת גַּפְנוֹ" / אֶלְדָּד גִּבּוֹרִי
שב אני למחוזות ילדותי. פוסע בכרם בין התלמים שחרשתי, מתנודד כשיכור מתלם אל תלם, מפזם שיר, אשר לפי שעה אבד עליו הכלח "שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן…". הולך וחושב. נהנה ומהרהר לעצמי, למה ומדוע נגזר עליי, שעיניי כהו ומאור עיניי אבד. בכל זאת, אני ממשיך וצועד סמוך לשורות הגפנים, כשריח הסמדר באוויר מחפה על הצרה שנפלה עליי ומעודד אותי.
"הלוחש לעצים" / פנחס אורן (וייס)
בשנה זו, 1951, גם שיניתי את שם משפחתי מוַייס לאורן. השינוי נעשה בעקבות בקשתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון, שקרא לעובדי המדינה לשנות את שמות המשפחה שלהם לשמות עבריים. יעל בחרה בשם אורן, שמתאים לעבודתי ולעבודתו של אביה כיַערנים. כמו כן, צבעו של עץ האורן הוא לבן, "וייס" בגרמנית. כך הפכתי מפנחס וייס לפנחס אורן.
"בְּאֶרֶץ הַתַּפּוּז" / ד"ר מירי דֶּבִּי (קריצלר)
חגיגה חושנית של טעם, ריח, מראה ומגע – שהיא גם חגיגת החיים עצמם