כתיבה, עריכה והפקה

דבי אופקים

"קול ליבי" / יעלה זוילי

"דֶּבִּי אופקים", 89 עמ', 2020 מֵאֲדָמָה יְבֵשָׁה / חוֹלִית / כּוֹאֶבֶת חַסְרַת אִפְיוּן אוֹ תְּכוּנָה / חַסְרַת צֶבַע אֵיזֶה פֶּלֶא כִּי יוֹצְאִים וְנוֹצָרִים / פֵּרוֹת מְתוּקִים / יְרָקוֹת עֲסִיסִיִּים אִם הָאֲדָמָה מְשׁוּלָה לְמַשְׁבֵּרִי / וְהַצְּמָחִים מְשׁוּלִים לְאָשְׁרִי הַכֹּל אֶפְשָׁרִי יעלה זוילי – בת נוער עם חלומות גדולים, עובדת בחקלאות ואקטביסטית חברתית. אוהבת מילים, כותבת שירים ומבצעת […]

Read More →

"מאוריצ'יו" / משה קאופמן

"דֶּבִּי אופקים", 278 עמ', 2020 "אלה שלא לומדים מהעבר – נידונים לחיות אותו מחדש." ג'ורג' סנטיְנה מאוריצ'יו, ילד יהודי בן אחת עשרה וחצי ממשפחה מהמעמד הבינוני, מאוד לא עצמאי, קצת מפונק, המתעניין באיסוף בולים, בטבע, בבעלי חיים ובמיוחד כלבים – נזרק פתאום לתוך השואה, שהגיעה לעיר הולדתו יאסי (יאש) שבצפון מזרח רומניה ב-29 ביוני 1941. בדרך […]

Read More →

(Sol's song" \ Gaya Katzen (nee Rechniz"

Debbi 0fakim, 89 pg., 2016   The journey took three weeks. I had no idea what lay ahead. I was young and innocent – all of 19 years old – a young woman who’d grown up in a farming village in a developing country. What did I know of the world? But I had no qualms, because […]

Read More →

"מפתח סול" / גיה קצין (לבית רכניץ)

"דֶּבִּי אופקים", 80 עמ', 2016   "יצאנו להפלגה. השיִט ארך שלושה שבועות ארוכים. לא ידעתי לקראת מה אני נוסעת. הייתי בחורה צעירה ותמימה, בת תשע עשרה בלבד, שגדלה בכפר קטנטן במדינה צעירה. מה לי ולעולם הגדול? אבל לא חששתי, משום שהייתי עם סול. אהבתי אותו ובטחתי בו. נשאתי אליו עיניים. עבורי הוא היה איש העולם הגדול…" […]

Read More →

מהרי הגולן והתבור להרי האנדים / מירי דֶּבִּי (קריצלר)

"דֶּבִּי אופקים", 309 עמ', 2019   התרחקתי מהקבוצה כדי להיות עם עצמי ולהכיל את ההתרגשות. "מה אני עושה כאן?" שאלתי את עצמי, "האם הנדודים הם גנטיים?" אני, בנם של חנינה וחיה כהן. אמי נדדה מפולין. עם אבא עברה מכפר תבור לייסד את המושבה נתניה. אני, נכדו של זלמן ורחל כהן. זלמן עלה ארצה מפולין בגיל שלוש […]

Read More →

הוא הגיבור שלי / מירי דֶּבִּי (קריצלר)

"דֶּבִּי אופקים", 123 עמ', 2019 "אכן, המסע הזה חישל אותי," הוסיפה לאה. "האם אדע ימים טובים?" הביעה לאה את כמיהתה, "האם אצליח להגשים את החלום שלי ואוכל להעניק לילדיי חיים טובים יותר?" לאה שנולדה בסוף המאה ה-19 נמלטה עם בן זוגה מהפרעות שהתחוללו במזרח אירופה. לאחר שנישאו והיא בחודשי היריונה האחרונים, עלתה עם בעלה לרכבת במטרה […]

Read More →

"בִּשְׂדֵה כּוֹבֵס" / מירי דֶּבִּי (קריצלר)

"דֶּבִּי אופקים", 200 עמ', 2018 כביסה היא בית הכביסה היא ההשתקפות של חיינו. זהו שדה הכובס שלנו!    האסופה "בִּשְׂדֵה כּוֹבֵס" שכינסה וערכה ד"ר מירי דֶּבִּי (קריצלר),  משקפת את החיים שלנו בישראל לאורך 70 שנות קיומה. הרי הכביסה היא המראָה האמִתית שלנו – כשהיא תלויה בסדר מופתי או ברישול, על החבלים או על המעקה, במרפסת או […]

Read More →

"הבית במורד גבעת האהבה" – ראובן הוכברג / עירית כהן-הוכברג

"דֶּבִּי אופקים", 170 עמ', 2017 מה היה יותר נכון לעשות, לתת לבניי שיתפזרו בכל קצות העולם או בעזרת חובות ושטרות, לקנות להם איזה נחלאות? ואפילו אם יש זמנים שאין בהם עבודה עברית טהורה… ורק שיישארו על המקום קשורים לאדמתם ולמושבה בה נולדו. ועוד שאלה: אולי היה נכון בשבילי למכור את נחלתי ולעבור לתל אביב? להכניס […]

Read More →

שִׂימָהּ בְּפִיהֶם / רחל סֵליג (ווייס)

"דֶּבִּי אופקים", 188 עמ', 2014 היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד (תלמוד בבלי סוטה יז ע"א). מצד אחד, סימה רחוקה כל כך, רחוקה מִנִּי ים; מצד אחר, הזיכרונות הפועמים, שהיא שזורה בהם כל כך, ודמותה הניצבת לפני האנשים, הם הגורמים […]

Read More →

"יְהִי חֶלְקְךָ עִמָּנוּ" / יפה טיכו

"דבי אופקים", 118 עמ', 2012 אין לנו יותר שיחות בוקר. ובכל זאת אני מנסה לספר לך, באמצעות הזיכרון של אותן שיחות מיוחדות שלנו, את שגרת יומי. באותו הבוקר של יום שישי, לא קיימת את מצוות הבוקר שלך. כשקמתי מבועתת בעשר דקות לפני השעה שבע התריס היה מוגף. עדיין שמור בי הזיכרון ובקרבי ההרגשה של סופה […]

Read More →