"מהרש'לה לצביקה" – מן האפר קם אדם וחי / יהודית ירדן

"דבי אופקים", 88 עמ', 2014

"הרש'לה סיים את מנת הלחם שלו כבר לפני יומיים ופרט למרק, כך קראו למי השופכין החמים שניתנו להם, לא בא דבר אל פיו. עיניו התמקדו בלחמים החומים והקשים, שנראו מבעד לברזנט המופשל. הוא תכנן את צעדיו, עקב במבטו אחר השומר. כשהיה הלה בצדהּ השני של המשאית, קפץ בזריזות של חתול, חטף לחם, שלשלו לכותנתו והתרחק בצעדים מהירים. באותו הרגע דפקה אישה בשביס כחול על חלון המטבח, והצביעה לעבר הנער.
"הַאלְט (עצור)!" צעק השומר וירה באוויר.
הנער עצר באימה. השומר השיגו, חטף את הלחם והיכה בראשו בקת הרובה בכל כוחו. הרש'לה נפל מתבוסס בדמו וחיכה לירייה…"

זמן רב ארך עד שצביקה העלה את סיפורי ילדותו מנבכי השכחה. אָבדן בני משפחתו גרם לו להדחיק דמויות ואירועים. כך למשל, שנים ארוכות עברו עד שנזכר בנפתלי, אחיו. ההזדהות עִמו, עם בדידותו, עם תחושת הנטישה שהייתה חלק מחייו – חתמו את פיו. עד שנפרץ הסכר והוא החל לדבר.

בספר "מהרש'לה לצביקה – מן האפר קם אדם וחי", נפרש סיפורו המרתק של הרש'לה, הוא צביקה, ברצף של אפיזודות, העוקבות אחר מסע חייו: החל מילדותו בלודז', דרך נעוריו בצל המלחמה בגטו ובמחנות ועד להתבגרותו עם השחרור והיציאה בדרך לא דרך לארץ ישראל.

המספרת יהודית ירדן מתבוננת בפרטי היומיום של עולם שאבד, ומשרטטת ברגישות רבה את גורלו של היחיד בתקופת השואה והתקומה, שבאמצעותו משתקף גם גורלה של החברה היהודית כולה.