"כְּמוֹ הָיוּ חַיִּים כֻּלָּם" / יעקב שמואל שניידר

"דֶּבִּי אופקים", 166 עמ', 2007

הקורא יחווה, יחוש, יבין, יחשוב, ידע, יכיר ויפנים את אשר יש לזכור ולעולם אין לשכוח!

מסמך היסטורי המתועד באופן מחורז. בספר "כְּמוֹ הָיוּ חַיִּים כֻּלָּם" מובא סיפורו האמִתי של נער בן שתים עשרה שנים, הנקרע מחיק משפחה חמה ואוהבת ונקלע לזוועות השואה. שורד את מחנה ההשמדה, את מחנות העבודה – את התופת! כל זאת כשהוא מנסה בכוחותיו הדלים לגונן על אביו שהולך ונחלש, הולך ודועך. החרוזים נועדו לרכך את עוצמת הכאב. הם שוזרים קורטוב של אופטימיות ומפנים מקום על הבמה לתקווה בניסיון למגר את הייאוש.
המחבר יעקב שמואל שניידר נולד בהונגריה ב-8 במרס 1932. בן יחיד למשפחה בת שבעה ילדים. משפחה מבוססת ומשכילה. בשנת 1944 הוא מובל עם משפחתו למחנה ההשמדה אושוויץ. משם עם אביו נודד ממחנה למחנה – בירקנאו, פלשוב, גרוסרוזן, גרליץ דרזדן וציטאו. את בר המצווה הוא חוגג בתנאים בלתי אפשריים במחנה גרליץ. אביו נפטר בזרועותיו מיד עם השחרור. אז החל מסע נדודיו ברחבי אירופה, חזרה הביתה כדי לגלות מה נורא השבר! עולה ארצה ומשקם את חייו. התקווה והאמונה הם נר לרגליו.
יעקב שמואל שניידר, טיפוס אופטימי מיסודו, רצה לנעול את סיפור השואה מאחורי מנעול ובריח, כדי שלא יעיב על חייו. בהגיע היום הוא משתמש בחלום ובאביו המאיץ בו, כדי לספר את הזיכרונות.
אלו הן מעט מן חוויות המכילות את המרובה. הספר צר מלהכיל את כולן. זיכרונות שלא תמו.