"הלוחש לעצים" / פנחס אורן (וייס)

"דֶּבִּי אופקים", 100 עמ', 2012

בשנה זו, 1951, גם שיניתי את שם משפחתי מוַייס לאורן. השינוי נעשה בעקבות בקשתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון, שקרא לעובדי המדינה לשנות את שמות המשפחה שלהם לשמות עבריים. יעל בחרה בשם אורן, שמתאים לעבודתי ולעבודתו של אביה כיַערנים. כמו כן, צבעו של עץ האורן הוא לבן, "וייס" בגרמנית. כך הפכתי מפנחס וייס לפנחס אורן.

פנחס אורן נולד בוִינה בשנת 1920 לרב אהרון וייס ולאשתו אלישבע. מאז שזורים תולדות חייו בסיפור המופלא של העם היהודי במאה ה-20. סיפור הכולל שואה ותקומה, עצב ושמחה, מלחמות ושלום, גלות ושיבה אל הארץ.

אורן נדבק בחיידק הציוני עוד כשהיה נער בוִינה, עלה ארצהּ בשנות ה-30, לחם עם הבריטים נגד הגרמנים, השתתף במלחמת העצמאות והקים משפחה – אך עיקר פועלו היה בהפרחת השממה.

במסגרת עבודתו כיַערן, עבודה אותה החל עוד לפני קום המדינה, במחלקת הייעור המנדטורית – הוא חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה והלביש אותה בשמלה ירוקה: עצים ופארקים, שיחים ופרחים, פינות חמד ושמורות טבע.

עשייתו המרהיבה של אורן בתחום הייעור בישראל ממחישה היטב את המתח בין חיים בטבע לחיים עירוניים. עבודתו המופלאה והמשמעותית מזכה אותו ללא היסוס בתואר "הלוחש לעצים" ומאפשרת לכולנו ליהנות, לצד החיים ביישובים עירוניים, גם מהמתנות הירוקות שהעניק לנו הטבע.

הספר "הלוחש לעצים" אינו רק סיפור חיים אלא גם סיפורו של ענף היַערנות בארץ. סיפורם של האנשים, שחוללו את הנס ובמו ידיהם הפכו את השממה לגן פורח.