מהרי הגולן והתבור להרי האנדים / מירי דֶּבִּי (קריצלר)
"דֶּבִּי אופקים", 309 עמ', 2019
התרחקתי מהקבוצה כדי להיות עם עצמי ולהכיל את ההתרגשות.
"מה אני עושה כאן?" שאלתי את עצמי, "האם הנדודים הם גנטיים?"
אני, בנם של חנינה וחיה כהן. אמי נדדה מפולין. עם אבא עברה מכפר תבור לייסד את המושבה נתניה. אני, נכדו של זלמן ורחל כהן. זלמן עלה ארצה מפולין בגיל שלוש עשרה… במשך שלושים שנה ישב בחורן שבעבר הירדן המזרחי… הוא נשא לאישה את סבתי רחל, שהגיעה מרומניה. נדדה אִתו לחורן… אחר כך נמנו שניהם, סבא וסבתא שלי, עם מייסדי כפר תבור.
חשתי שהנדודים והראשוניות טבועים בגנים של המשפחה. חשבתי מאין לקחתי את התעוזה לקבל על עצמי תפקיד של מדריך לקואופרציה חקלאית בארצות מתפתחות. שוכנעתי שהיסוד הוא החינוך שקיבלנו. הדוגמה שראינו לנגד עינינו בבית סבא ובביתו של אבא...
לאומי כהן (אפשטיין) הוא צאצא לבוני הארץ הזאת. קורות משפחתו בארץ ישראל מתחילים בשנת 1882, כשסבו זלמן כהן הגיע ארצה כנער צעיר. בסבלנות, בדייקנות וביסודיות מתעד לאומי בספרו מהרי הגולן והתבור להרי האנדים את סיפורו של זלמן והמשפחה שהקים. סיפור השוזר בחובו את מעשה ההתיישבות היהודית המופלאה בגולן, בגליל ובמישור החוף.
מסיפור קורותיהם של דור הסבים ודור ההורים, שנמנו עם מקימי כפר תבור ונתניה – הוא ממשיך לסיפור שלו. תיעוד מופלא וגדוש חוויות: ילדות ונערות בנתניה, שירות בצבא ההגנה לישראל, עבודה כנהג משאית וכנהג אגד, והדרך שבמהלכה הפך, בזכות כישרונו ובזכות תמיכתה של אשתו שושנה, לדמות מפתח בהקמת מערך תחבורה קואופרטיבי באמריקה הלטינית.
על כל אלה מספר לאומי בלשון קולחת ומרתקת. הסיפור מזמן לקורא מסע היסטורי המתחיל ביערות העד של מזרח אירופה, עובר במרחביה הבתוליים של המדינה שבדרך ונמשך בדרום אמריקה ובמרכזה, אך תמיד הוא קשור לטבורהּ של ארץ ישראל.