"מאוריצ'יו" / משה קאופמן

"דֶּבִּי אופקים", 278 עמ', 2020

"אלה שלא לומדים מהעבר – נידונים לחיות אותו מחדש."

ג'ורג' סנטיְנה

מאוריצ'יו, ילד יהודי בן אחת עשרה וחצי ממשפחה מהמעמד הבינוני, מאוד לא עצמאי, קצת מפונק, המתעניין באיסוף בולים, בטבע, בבעלי חיים ובמיוחד כלבים – נזרק פתאום לתוך השואה, שהגיעה לעיר הולדתו יאסי (יאש) שבצפון מזרח רומניה ב-29 ביוני 1941. בדרך נס שרד את הטבח שבמהלכו במשך כ-32 שעות נרצחו קרוב ל-15 אלף מיהודי העיר, וביניהם אביו ורבים מבני משפחתו. בבת אחת חייב היה לא רק לדאוג לעצמו, אלא גם לטפל באמו ובסבתו שנפצעו בזמן הטבח. סבתו היקרה נפטרה מפצעיה כשהוא היחיד שנמצא לידהּ.

רדיפות היהודים נמשכו ומאוריצ'יו המשיך במאבק ההישרדות. לעתים נאלץ להתחזות לגוי כשיצא לחפש מזון. בשנת 1942 גורשו הוא ושארית משפחתו מביתם, וחוו מחסור, רעב וכפור בחורף האירופאי הקשה. לפרקים נאלץ לשהות במחבוא, ולקראת סוף המלחמה הוברח אל קרובים בעיר אחרת, שם הסתתר עד יום השחרור בידי הצבא האדום, ב-20 באוגוסט 1944.

אחרי השחרור היה במצב גופני ורגשי ירוד ביותר. את התקווה מצא ברצון ובציפייה לעזוב את רומניה ולעלות לארץ ישראל. משאלה שהביעה סבתו לפני פטירתהּ.