"הוֹלֵךְ לְיָדָם" / צבי אוליר

"דֶּבִּי אופקים", 76 עמ', 2003

אדם יוצא לגמלאות כשבאמתחתו תכניות רבות, אך כל אלו נגוזו באחת. וירוס אלים תוקף את גופו ומותיר אותו משותק בארבעת גפיו. מאז הוא מתמסר לכתיבת שירה ופרוזה. יושב על כיסא גלגלים ומצליח, בעזרת מכשיר מיוחד שנבנה עבורו, לתקתק על מקלדת מחשב. חדוות היצירה ממלאת את כל עולמו.

ספר השירים "הוֹלֵךְ לְיָדָם" של צבי אוליר מאגד סיטואציות שגרתיות ההופכות לרגעים מיוחדים, דמויות נדושות המייצגות טיפוסים מעניינים והתנהגויות מצויות המורות על גישות משובחות.

שירתו של אוליר חושפת בד בבד קרבה ומרחק, שייכות וניכור. הייאוש והתקווה הם המוטיבים המרכזיים החושפים תחושות מקרבו של צבי אוליר המרותק שנים בשל מחלה לכיסא גלגלים. אלו הם הגיגים כלפי עולם מהלך, נושם וחוגג מחוץ למעגל ה'אני'.

נושאי שירתו של אוליר: יפי הבריאה, מחזור הטבע ומחזור חייו של האדם, אהבה וזוגיות – חוברים לתעודת זהות מקורית ונוגעת ללב.

צבי אוליר נולד ברומניה בעיר גלץ. בשנת 1947, עוד בהיותו סטודנט, החליט לעלות לארץ ישראל. הוא התגייס לגדוד 7 של חטיבת הנגב והשתתף בקרבות של חזית הדרום, שהסתיימו עם כיבוש אילת.

לאחר המלחמה היה בין מייסדיו של מושב חקלאי, שליח תנועת המושבים ונציג המוסד לעלייה בצפון אפריקה. בהמשך עבד בבנק הפועלים בתפקידים רבים, בין היתר, מנהל מחלקה בכיר בהנהלה הראשית.

צריך היה לראות את אוליר כדי להתרשם מרצון החיים שקיים במוחו הצלול ובגופו המשותק. צריך לשמוע את שיריו ולקרוא את סיפוריו כדי להתעודד ולהתמלא תקווה. הוא לא יכול היה להתעלם מנכותו, מהכאבים ומהשיתוק בגופו, אבל יכול היה לעודד את רוחו, להיות מלא תקווה, מלא רצון לנצל כל רגע בחייו ולחיות חיים מלאים.