"הבית במורד גבעת האהבה" – ראובן הוכברג / עירית כהן-הוכברג

"דֶּבִּי אופקים", 170 עמ', 2017

מה היה יותר נכון לעשות, לתת לבניי שיתפזרו בכל קצות העולם או בעזרת חובות ושטרות, לקנות להם איזה נחלאות? ואפילו אם יש זמנים שאין בהם עבודה עברית טהורה… ורק שיישארו על המקום קשורים לאדמתם ולמושבה בה נולדו. ועוד שאלה: אולי היה נכון בשבילי למכור את נחלתי ולעבור לתל אביב? להכניס את כספי באיזה בנק, לתת הלוואות ולהיות ציוני כללי טוב? לתרום איזה לירות לקרן הייסוד ולקרן קיימת, בזה לסגור את כל החשבונות ולהשתחרר מכל ביקורת וחירופים וזלזולים… נדמה לי שיותר נכון להישאר באלו התנאים בנס ציונה… אלה ייסורים של בניין הארץ, והם חביבים עליי מאוד.

הבית במורד גבעת האהבה הוא סיפור משפחתי המבוסס על מאות מכתבים, יומנים ומסמכים שהותיר אחריו הרצל הוכברג, בנו של צבי הוכברג – שנמנה עם מייסדי נס ציונה והיה מחנך ומנהל בית הספר הראשון בנס ציונה.
זהו סיפור מרתק של שושלת משפחתית, שתחילתו בבסרביה המוריקה, המשכו בשממת ואדי חנין וסופו בחזרתו המפותלת והמפתיעה של ראובן הוכברג אל הבית אותו בנה סבו ובו נולד וגדל אביו.
זהו גם סיפור לאומי חשוב – סיפורם של חלוצים וחולמים, סיפור הקמתה של המושבה נס ציונה, ובעיקר הסיפור המופלא של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל, שקמה כנגד כל הסיכויים.
מחברי הספר ראובן הוכברג ועירית כהן-הוכברג הם צאצאי המשפחה.
ראובן הוכברג הוא נכדו של צבי הוכברג, איש המניין הראשון של מייסדי נס ציונה. ראובן הוא אגרונום ומדריך הדרים שהיה מנהל המחלקה לסקר, מיפוי וחישה מרחוק במשרד החקלאות. מאז שיצא לגמלאות הוא מכהן בהנהלת "בית ראשונים" בנס ציונה ומתנדב בארכיב שבו.
עירית כהן-הוכברג, בתו של ראובן, היא בעלת תואר שלישי בחינוך ותואר שני בביבליותרפיה.